משנה: הַכֹּל כְּשֵׁירִין לִכְתּוֹב אֵֶת הַגֵּט אֲפִילוּ שׁוֹטֶה חֵרֵשׁ וְקָטָן. הָאִשָּׁה כוֹתֶבֶת אֶת גִּיטָּהּ וְהָאִישׁ כוֹתֵב אֶת שׁוֹבְרוֹ שֶׁאֵין קִייֻם הַגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהָבִיא אֶת הַגֵּט חוּץ מְשּׁוֹטֶה חֵרֵשׁ קָטָן וְסוֹמֶא וְנָכְרִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא חזי לא מצי למיעבד שליחותא לאחריני:
ועכומ''ז. דליתיה בתורת גיטין וקידושין ובמידי דלנפשיה:
סומא. דוקא בחוץ לארץ פסול מפני שאינו יכול לומר בפ''נ ובפ''נ אבל בא''י שא''צ לומר בפ''נ ובפ''נ או אפי' בח''ל אם הגט מקויים בחותמיו או להיות שליח של אשה לקבלה גיטה לכל אלו הסומא כשר:
חוץ מחרש שוטה וקטן. דלאו בני דעה נינהו:
אלא בחותמיו. היינו עדי מסירה ומשום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו נקט חותמיו:
שוברו. שובר פרעון של כתובה שהאשה היה לה לכתבו ולמוסרו לו להיות לו לראיה:
האשה כותבת את גיטה. ומקנתו לבעל וחוזר ומוסרו לה לגירושין:
מתני' אפי' חש''ו. בגמ' מפרש דוקא בפיקח עומד על גביו ואומר לו כתוב לשם אשה פלונית דבעינן כתיבה לשמה והיינו דוקא טופס אבל התורף אינו כשר אלא שיכתבנו גדול ובן דעת והכי מסיק לה בבבלי אבל עכומ''ז ועבד אפי' גדול עומד על גביו לכתחילה לא יכתוב טופס הגט מפני שהם בני דעת ואדעתא דנפשייהו עבדי שאפילו הגדול אומר לו כתוב לשם פלו' הוא לדעת עצמו כותב אבל בדיעבד אם העכומ''ז והעבד כתבו טופס הגט וישראל בן דעת כתב התורף הגט כשר:
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַה פְלִיגִין. בְּגִיטִּין. אֲבָל בִּשְׁטָרוֹת אוּף רִבִּי יוּדָה מוֹדֶה. 13b דִּי פָתַר לָהּ שְׁטָר עַל הֶחָלָק וְעֵדִים עַל הַמַּחַק. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לֹא שַׁנְייָה הִיא. בֵּין בְּגִיטִּין בֵּין בִּשְׁטָרוֹת הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. דִּי פָתַר לָהּ שְׁטָר עַל הֶחָלָק וְעֵדִים עַל הַמַּחַק. וְקַשְׁיָא. אָמַר לו. עַל דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. אִם בְּעֵדִים עַל הַמַּחַק בְּדָא חֲכָמִים מַכְשִׁירִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. חֲכָמִים שֶׁהֵן בְּשִׁיטַּת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דִּי פָתַר לָהּ שְׁטָר עַל הַמַּחַק וְעֵדִים עַל הֶחָלָק. שְׁמוּאֵל אָמַר. זֶה וְזֶה עַל הַמַּחַק. יְאוּת אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. וּמַה טַעֲמָא דְרַבָּנִין. אָמַר רִבִּי אַבָּא. נִיכַּר הוּא אִם נִמְחַק פַּעַם אַחַת וְאִם נִמְחַק שְׁתֵּי פְעָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
די פתר לה כו'. כמו אמר מר הוא ושמואל פליג ומפרש להמתני' דזה וזה על המחק איירי השטר והעדים שניהן על המחק והילכך ר' יודה פוסל דחיישינן שמא יחזור וימחוק השטר ויזייף עליו כל מה שירצה והיינו דפריך יאות אמר ר' יודה דפוסל ומ''ט דרבנן דמכשרי ומשני ר' אבא ניכר הוא אם נמחק פעם א' או ב' פעמים שהרי מקום העדים אינו נמחק אלא פעם א' והשטר ב' פעמים ויכולים להבחין בין מקום השטר למקום העדים והילכך לא חיישי רבנן לזיוף בכה''ג:
מה פליגין. פלוגתייהו דר' יודה בן בתירא וחכמים במתני' מפרש דלא פליגי אלא בגיטין דר' יודה מחמיר בגיטין ופוסל בכתבו בדבר שיכול להזדייף וטעמא דס''ל כר''מ דאמר עדי חתימה כרתי ולא בעי עדי מסירה והילכך איכא למיחש לזיופא דמאן דסמיך אעדי חתימה אשה הבאה להנשא בגט אינה מביאה לפנינו עדים החתומים בו ואם יש איזה תנאי בגט והיא מזייפתו ליכא דידע וחכמים סברי כר''א דאמר עדי מסירה כרתי ואשה הבאה להנשא צריכה להביא עדים שנמס' לפניהם ואי איכא תנאה אינהו הוי ידעי כדמפרש טעמייהו לקמן:
אבל בשטרות אוף רבי יודה מודה. דכשר כדמפרש ואזיל:
די פתר לה. רבי אלעזר דמוקי לפלוגתייהו בגיטין דוקא פתר למתניתין דקתני על הניי' המחוק אעדים קאי שהשט' על הנייר החלק ועדים על המחק והילכך קאמר דבכה''ג אף רבי יודה מכשיר בשאר שטרות כדאמרינן בפרק גט פשוט דף קס''ד דשטר הבא על הנייר ועדיו על המחק כשר והיינו כדמסיק התם שכתבו בין סהדא לסהדא אנתנו עדים תתמנו על מחקא ושטרא על ניירא דאי לאו הכי איכא למיחש שמא ימחוק השטר וכתב מאי דבעי והוי ליה הוא ועדיו על המחק ויהיה כשר כדבעינן למימר לקמן:
ר''ל אמר לא שנייה היא. אין חילוק בין גיטין לשאר שטרות ובשניהם היא המחלוקת:
די פתר לה שטר על המחק ועדים על החלק גרסינן. כלומר ר''ל מפרש על הנייר המחוק דקתני על השטר קאי אבל עדיו על החלק דבכה''ג אינו מועיל שום תיקון שאף אם יכתבו בין עד לעד אנחנו סהדי חתמנו על ניירא ושטרא על מחקא סוף סוף חיישינן שמא יחזור וימחוק השטר ויזייף ויכתוב בו מה שירצה ואע''ג דקאמר לקמן דניכר בין נמחק פעם א' לנמחק ב' פעמים היינו דוקא אם יש אצלו מקום שנמחק פעם א' שאז יוכלו להבחין בין זה לזה אבל כאן שעדיו על הנייר אין מקום אצלו להבחין ולהכיר אם נמחק ב' פעמים או לאו והילכך פסול לר' יודה בן בתיר' אף בשאר שטרות:
וקשיא אמרו לה על דר' אלעזר. הקשו בני הישיבה על דמוקי רבי אלעזר בעדי' על המחק בדא חכמי' מכשירין בגיטין בתמיה דקס''ד דעדי החתימה עיקר ואמאי מכשרי רבנן אם העדים על המחק:
ומשני ר' זעירא חכמים שהן בשיטת רבי אליעזר. חכמים דמתני' בשיטת רבי אליעזר קאמרי דס''ל לקמן פרק המגרש דאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם ועדי המסירה הם העיקר והילכך מכשרי רבנן אפי' בדבר שיכול להזדייף שהרי צריכה להביא עדים שנמסך לפניהם והם יודעין הכל:
הלכה: הַכֹּל כְּשֵׁירִין לִכְתּוֹב אֶת הַגֵּט כול'. רַב הוּנָא אָמַר. וְהוּא שֶׁהָיָה פִיקֵּחַ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. וְהָֽכְתִיב וְכָתַב לָהּ. לִשְׁמָהּ. שְׁמוּאֵל אָמַר. צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיח תָּרְפּוֹ שֶׁלַּגֵּט עִמּוֹ. וְאַתְייָא כַּיי דָּמַר רֵישׁ לָקִישׁ. כָּתַב תָּרְפּוֹ בַטּוֹפֶס פָּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואתייא כהאי דאמר ר''ש בן לקיש גרסינן כתב תרפו בטופס פסול. לקמן בפ''ג הל' ב' והובא לעיל הל' ד' גבי הכותב טופסי גיטין דקאמר ר''ל דוקא טופס לבד יכול לכתוב אבל אם כתב גם התורף פסול דבעינן לשמה מדאוריייתא וכן לענין מחובר כדפרישי' לעיל:
שמואל אמר צריך שיניח תרפו של גט עמו. שמואל לתרץ דברי רב הונא קאמר וכלומר הא דמכשיר רב הונא בפיקח עומד ע''ג דוקא לטופס אבל התורף של גט צריך שיניח ויכתבנו הגדול ובן דעת והשתא לק''מ דהא דבעינן כתיבה לשמה מדאורייתא אתורף הגט הוא:
ר' יוחנן אמר והכתיב כו'. כלומר דמקשהעל דמכשיר רב הונא בסתמא כשפיקח עומד ע''ג ומשמע אפי' תורף הגט ואמאי והא בעינן כתיבה לשמה מדאורייתא ובעינן שליחות לכתיבת הגט והני לאו בני שליחות נינהו:
גמ' והיא שהיה פקח עומד ע''ג. ומלמדו לכתוב:
הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁעָשָׂת עֶשֶׂר שָׁנִים בְּרוֹמִי וְנִישֵּׂאת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָה כְּשֶׁאָמַר לָהּ. אַל תִּיגָּֽרְשִי אֶלָּא בְמָקוֹם פְּלוֹנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סליק פירקא בס''ד
מתני' כשאמר לה אל תגרשי אלא במקום פלוני. והיינו כדפרישית במתני' דמשוי לה שליח להולכה עד דמטיא להתם ותאמר בפני ב''ד בפ''נ ובפ''נ וב''ד משוי שליח אחרינא כדי שתהא שליחותה חוזרת אצל הבעל ווהכי מסיק לה בבבלי:
הגע עצמך שעשת עשר שנים ברומי. על דקתני האשה עצמה כו' וצריכה לומר בפ''נ ובפ''נ פריך כלומר הגע עצמך שתלך למקום רחוק ותעשה שם זמן שתרצה ומותרת להנשא ע''פ גט שבידה דהא מכי מטא גיטא לידה איגרשה ואמאי צריכה לומר בפ''נ ובפ''נ:
הלכה: אַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר. מֵת בַּעֲלָהּ כול'. אֲפִילוּ נִכְתַּב וְלֹא נֶחְתַּם מַאֲמִינִים אוֹתָהּ. שֶׁאִילּוּ לֹא אָֽמְרָה. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. אַף אַתָּה מַתִּירָהּ לְהִינָּשֵׂא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כַּיי דָּמַר רִבִּי אָבִין. אֵינוֹ חָשׁוּד לְקַלְקְלָהּ בִּידֵי שָׁמַיִם. בְּבֵית דִּין הוּא חָשׁוּד לְקַלְקְלָהּ. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם בָּא וְעִירֵר עֱרָרוֹ בָּטֵל אַף הוּא מַחְתִּמוֹ בְעֵדִים כְּשֵׁירִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ה''ג ולא מפיה אנו מאמינין אותה. ועל הא דקאמרת שהכתב מוכיח פריך וכה''ג איתא ביבמות פ' ט''ו ושם מפורש ע''ש:
סברין. בני הישיבה מימר לא אמרן אלא אל יקבל לכתחילה הא אם עבר וקיבל כשר לגרש בו וקאמר ר' יעקב מעשה היה בכהנת שקיבל עבד הגט ולא חשו לה אפי' משום ריח הגט לפסול לבעלה כהן:
ואל יקבל גט אשה גרסינן. גט אשה מיד בעלה. וכן הוא בפ''ק דקידושין בדברי ר' זעירא:
נראין הדברים שיקבל העבד גט שיחרור. מיד רבו של חבירו לחבירו אבל לא מיד רבו אם שניהם של איש אחד דיד העבד כיד רבו ולא יצא הגט מרשות רבו אבל לעצמו מקבל דגטו וידו באין כאחד:
ואפי' תימר. כלומר דמתמה הש''ס על רב אסי דאפי' לא שמע הברייתא דר''ח וכי אפשר שלא שמע מיליהון דרבנן דלקמן דשמעינן מינייהו דאפי' בדיעבד אינו גט כדמסיק נישמעיניה כו':
אילולא ר' בא. שאמר לנו זה הברייתא דר''ח היינו נכשלין להתיר אשת איש בגט זה:
והתני ר''ח פסול. לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין:
גמ' בעבד שהביא את הגט כשר. כלו' רבי אימי פסק דכשר:
משנה: אַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעֲלָהּ נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא אֶת גִּיטָּהּ חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעֲלָהּ. מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה. שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ. הָאִשָּׁה עַצְמָהּ מֵבִיאָה אֶת גִּיטָּהּ וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא צְרִיכָה לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נִתְחַתֵּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובלבד שהיא צריכה לומר בפ''נ ובפ''נ. ודוקא כשהתנה הבעל עמה בשעה שמסר לה הגט ואמר לה לא תתגרשי אלא בב''ד של פלו' ותאמרי בפ''נ ובפ''נ והב''ד לוקחין אותו מידה אחר שאמרה בפ''נ ובפ''נ וממנין שליח שיחזור ויתן אותו לה אבל אשה שגיטה יוצא מתחת ידה בכל מקום שהיא ה''ז מגורשת ואפי' אין הגט מקויים בחותמיו אינה צריכה שתאמר בפ''נ ובפ''נ:
מתני' חמותה כו'. אינן נאמנות לומר מת בעלה משום דסניין לה ומכוונין לקלקלה:
פתוח שנסתמה וחזר ונתפתח. בבבלי מסיק לה דהה''ד אפילו לא חזר ונתפתח הואיל והיה פתוח בשעת קבלת הגט שפיר מצי למיהוי שליח דהא יכול לומר בפ''נ ובפ''נ אלא איידי דבעי למיתני סיפ' חזר ונשתפה שצריך שיהיה בן דעת בשעת נתינה תנא נמי רישא חזר ונתפתח ודייקינן הכי מדקתני זה כלל כל שתחלתו וסופו בדעת כשר ולא קתני תחלתו וסופו בכשרות:
מתני' קיבל הקטן. הגט מיד הבעל והגדול קודם שמסרו לה:
הלכה: קִיבֵּל הַקָּטָן וְהִגְדִּיל כול'. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי בְּעֶבֶד שֶׁהֵבִיא אֶת הַגֵּט כָּשֵׁר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. עֶבֶד שֶׁהֵבִיא אֶת הַגֵּט פָּסוּל. אָמַר רִבִּי אַסִּי. אִילוּלֵי רִבִּי בָּא כְּבַר הָיִינוּ לְהַתִיר אֶת אֶשֶׁת אִישׁ. וַאֲפִילוּ תֵימַר. לֹא שְׁמִיעַ רִבִּי אַסִּי הָא דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. לֹא שְׁמִיעַ מִילֵּיהוּן דְּרַבָנִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִרְאִין דְּבָרִים שֶׁיְּקַבֵּל הָעֶבֶד גֵּט שִׁיחְרוּר וְאַל יְקַבֵּל כְּוָותֵיךְ. סָֽבְרִין מֵימַר. לֹא אָמַר אֶלָּא אַל יְקַבֵּל. הָא אִם עָבַר וְקִיבֵּל כָּשֵׁר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה. מַעֲשֶׂה הָיָה וְכֹהֶנֶת הָֽייְתָה וְלֹא חָשׁוּ לָהֶן מִשּׁוּם רֵיחַ פְּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ה''ג ולא מפיה אנו מאמינין אותה. ועל הא דקאמרת שהכתב מוכיח פריך וכה''ג איתא ביבמות פ' ט''ו ושם מפורש ע''ש:
סברין. בני הישיבה מימר לא אמרן אלא אל יקבל לכתחילה הא אם עבר וקיבל כשר לגרש בו וקאמר ר' יעקב מעשה היה בכהנת שקיבל עבד הגט ולא חשו לה אפי' משום ריח הגט לפסול לבעלה כהן:
ואל יקבל גט אשה גרסינן. גט אשה מיד בעלה. וכן הוא בפ''ק דקידושין בדברי ר' זעירא:
נראין הדברים שיקבל העבד גט שיחרור. מיד רבו של חבירו לחבירו אבל לא מיד רבו אם שניהם של איש אחד דיד העבד כיד רבו ולא יצא הגט מרשות רבו אבל לעצמו מקבל דגטו וידו באין כאחד:
ואפי' תימר. כלומר דמתמה הש''ס על רב אסי דאפי' לא שמע הברייתא דר''ח וכי אפשר שלא שמע מיליהון דרבנן דלקמן דשמעינן מינייהו דאפי' בדיעבד אינו גט כדמסיק נישמעיניה כו':
אילולא ר' בא. שאמר לנו זה הברייתא דר''ח היינו נכשלין להתיר אשת איש בגט זה:
והתני ר''ח פסול. לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין:
גמ' בעבד שהביא את הגט כשר. כלו' רבי אימי פסק דכשר:
משנה: 14a קִיבֵּל הַקָּטָן וְהִגְדִּיל. חֵרֵשׁ וְנִתְפַּקֵּחַ. סוֹמֶא וְנִתְפַּתַּח. שׁוֹטֶה וְנִשְׁתַּפָּה נָכְרִי וְנִתְגַּייֵר פָּסוּל. אֲבָל פִּיקֵּח וְנִתְחָרַשׁ וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה פִּיתֵּחַ וְנִסְתַּמָּא וְחָזַר וְנִתְפַּתַּח שָׁפוּי וְנִשְׁתַּטָּא וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה כָּשֵׁר. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁתְּחִילָּתוֹ וְסוֹפוֹ בְּדַעַת כָּשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובלבד שהיא צריכה לומר בפ''נ ובפ''נ. ודוקא כשהתנה הבעל עמה בשעה שמסר לה הגט ואמר לה לא תתגרשי אלא בב''ד של פלו' ותאמרי בפ''נ ובפ''נ והב''ד לוקחין אותו מידה אחר שאמרה בפ''נ ובפ''נ וממנין שליח שיחזור ויתן אותו לה אבל אשה שגיטה יוצא מתחת ידה בכל מקום שהיא ה''ז מגורשת ואפי' אין הגט מקויים בחותמיו אינה צריכה שתאמר בפ''נ ובפ''נ:
מתני' חמותה כו'. אינן נאמנות לומר מת בעלה משום דסניין לה ומכוונין לקלקלה:
פתוח שנסתמה וחזר ונתפתח. בבבלי מסיק לה דהה''ד אפילו לא חזר ונתפתח הואיל והיה פתוח בשעת קבלת הגט שפיר מצי למיהוי שליח דהא יכול לומר בפ''נ ובפ''נ אלא איידי דבעי למיתני סיפ' חזר ונשתפה שצריך שיהיה בן דעת בשעת נתינה תנא נמי רישא חזר ונתפתח ודייקינן הכי מדקתני זה כלל כל שתחלתו וסופו בדעת כשר ולא קתני תחלתו וסופו בכשרות:
מתני' קיבל הקטן. הגט מיד הבעל והגדול קודם שמסרו לה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source